מומחים לאומנות בארץ ובעולם מנסים מזה שנים ארוכות להתחקות אחר ההיסטוריה של אוסף יצירות הבינלאומי המוכר כאוסף פרל וכולל עשרות יצירות אומנות של אומנים רוסים ואחרים בניהם: קנדינסקי , ליסצקי , מלביץ , הנרי רוסו, ג'ורג' ברק, פרנרד לז'ה, פול קליי, פראנץ' מרק, גבריאל מונטר- שמות מובילים בעולם האומנות.
האוסף שנמצא בבעלותו של שחר שטרית מחולון, הגיע לידיו כירושה רשומה מן הרוכש האחרון של האוסף, חמיו- אלברט עמר. עמר רכש את האוסף מידי מרדכי פרל, בנו של אליעזר שקיבל את האוסף במתנה מאביו בעודו בחייו, בישראל בשנת 1989.
שחר שטרית - המתנה
שחר שטרית שהתוודע לתחום האומנות דרך המתנה הלא צפויה, לא היה מודע לערכם של הציורים המרהיבים שקיבל ופנה לרסטורטור ברנרד בן שושן - בעלי גלריה ברנרד הוותיקה והמפורסמת בתל אביב.
המחקר אשר ביצע ברנרד, באמצעות כל קשריו, ידיעותיו וניסיונו, העולה על ארבעים שנים בתחום הרסטורציה והאומנות, כלל בחינה מדוקדקת של כל פיגמנט ופיסת בד וקביעה חד משמעית של מומחים בעולם כי מדובר בציורים יקרי ערך ובאוסף פרל כפי שהשתמר על ידי אליעזר פרל. המחקר היה חסר את החותמת ההיסטורית הנדרשת בעולם האומנות לה קיימת חשיבות לא פחותה מזו של אחזקה ביצירות החשובות.
החותמת ההיסטורית החשובה נמצאה בלא אחר מאשר יד ושם- המוזיאון הלאומי המהווה את רשות הזיכרון לשואה ולגבורה ואוצר בתוכו פריטים היסטוריים חשובים הפורטים חיי משפחות, ערים ומדינות ומחבר את הסיפורים והאנשים בטרם ולאחר המלחמה.
המסמך שאותר ביד ושם מתאר סיפור עם ניצוץ של אופטימיות בפולין החשוכה שהסתיים בשנת 1946 בלחיצת יד ופרידה מרגשת בין שני שכנים. האחד מהם, אליעזר פרל, הבעלים והמחזיק החוקי באוסף האומנות החשוב המדובר.
כאשר נמלט אליעזר פרל מביתו בשנת 1939 עם תחילת המלחמה, הוא מיהר לקחת מעיל ופת לחם, ולא קבלות ואישורי בעלות על רכושו, אולם מצא בכל זאת את הזמן לפנות לשכנתו ולבקש ממנה לשמור על אוסף האומנות שרכש לאורך השנים בשם האהבה והתשוקה לאומנות וכלי כסף ויודאיקה. לאחר שנמלט ליערות ושרד את התופת ולאחר סיום המלחמה, בשנת 1946 שב אליעזר חזרה אל ביתו, עם שובו ממחנה ההשמדה טרזנשטט, במטרה לאסוף את האוסף מידי שכנתו. באותה שנה הגישו אליעזר ואחיו שחי בגרמניה תביעה לרשויות פולין בגין הבניינים שהיו ברשות משפחתם וכן מפעל הצבע, תביעה בה זכו ברבות השנים., בפסק דין בבית משפט עליון המשיב רשותו את כל רכושו ונכסיו ונכיר באוסף פרל כאוסף האומנות המדובר.
אליעזר שהצליח לשרוד את המלחמה בניגוד לכל הסיכויים שב אל הבניין ואל שכנתו וביקש לקבל לידיו את האוסף והפריטים שהופקדו למשמורת. הוא קיבל את האוסף חזרה לאחר שחתם הסכם תמורה עם שומרת האוסף וכן אישרו השניים בכתב את השבת האוסף לבעליו תוך פירוט היצירות. מסמך זה שנמצא במוזיאון יד ושם היווה את החותמת האחרונה והאישור לבעלות על האוסף על ידי שחר שטרית (שאומת כמובן בדרכים רבות נוספות) והן להיסטוריה שליוותה אותו.
אוסף האומנות המדובר זוכה לערך שלא יסולא בפז, הן כלכלי והן היסטורי, בליווי הסיפור המרגש, ההיסטוריה בת עשרות השנים והסוף השמח שנחתם דווקא באחד מהמוזיאונים העצובים בעולם כולו.
