חטיפת ילדים על ידי בני משפחה - מה עלינו לעשות?

חטיפת ילדים על ידי אחד מבני משפחתם מתרחשת בד"כ במסגרת מאבקי משמורת. לא פעם עולה לכותרות מקרה שבו בן משפחה מעביר את הילד למדינה אחרת ללא אישור של הצד השני. בתי המשפט מתייחסים למצב הזה כחטיפה של הילד.

בהתאם לאמנת האג, כאשר שתי המדינות חברות באמנה, גם בתי המשפט יתייחסו לכך כאל חטיפה של הילד.

לדברי עו"ד וטוען רבני אלעד זמיר, מומחה בדיני משפחה ובחטיפת ילדים אין מדובר בתופעה נפוצה, אף שהיו כמה מקרים שתפסו תהודה תקשורתית בשנים האחרונות. יחד עם זאת, כעת, דווקא על רקע מלחמת חרבות ברזל, התרחשו מקרים רבים באופן יחסי והדבר הפך קצת יותר נפוץ.

כך למשל, התרחשו כמה וכמה מקרים שבהם מיד לאחר ה-7 באוקטובר הורים בעלי אזרחות זרה ביקשו לנסוע עם ילדיהם למדינת המוצא עד יעבור זעם, אך נשארו שם עם הילדים וסירבו לחזור.

המלחמה, לפי עו"ד זמיר, העצימה את מקרי החטיפה ואנשים ניצלו הזדמנות, קיבלו סוג של הסכמה לצאת מהארץ, אך נשארו במדינה הזרה ללא הסכמה.

לפי אמנת האג כאשר הורה אחד מעביר ילד למדינה אחרת ופוגע בזכויות המשמורת של ההורה השני זה מוגדר כחטיפה. לדברי עו"ד זמיר, לאו דווקא מדובר במקרה כאשר יש משמורת רשמית, אלא עצם זה שצריך הסכמה של שני הורים להעברת מגורי הקטין זה מוגדר כחטיפה.

יחד עם זאת, יש מקרים חריגים שבהם בתי המשפט לא יורו על החזרת הילד להורה השני. תנאי ראשון מחייב את הנוגעים בדבר לפעול בתוך שנה מהחטיפה.

בנוסף, ישנו חריג של השלמה, כאשר ההורה הסכים להעברה ולא עשה דבר, ושתק ורק אחר כך התעורר ופנה בדרישה להחזרת הילד. גם אם יש מקום שיש בו סכנה לילד, זה גם חריג שבגינו ביהמ"ש יכול לסרב להחזיר ילד. במקרים נוספים יתכן שההורה הסכים למעבר ורק לאחר מכן התחרט, וגם אז ביהמ"ש יכול לסרב ולא להחזיר.

- רוצים לדעת עוד על אמנת האג? קראו בכתבה הבאה