מספר מקרי האלימות נגד נשים בישראל נמצא בעלייה מתמדת. על פי דיווחים, בכל שנה יותר מ-200,000 נשים נפגעות מאלימות, אולם רק רבע מהן בוחרות לדווח על כך לרשויות השונות או להתלונן במשטרה.
האלימות אינה באה לידי ביטוי רק בהיבט הפיזי, אלא מדובר גם באלימות מילולית, כלכלית ורגשית, אך בכל זאת חלק נכבד מהנשים הללו מעדיפות לשמור על שתיקה מחשש לחייהן ומבושה.
בעגה המקצועית מכנים זאת "אלימות שקטה" של הבעל כלפי האישה. עו"ד גיא שדה המתמחה בדיני משפחה מסביר: "אלימות שקטה היא אלימות מתמשכת שמעולם לא דווחה בפני הרשויות השונות. לא הוגשה בגינה תלונה במשטרה, לא נעשתה פנייה אל עובדת סוציאלית, וכמובן שהבעל מעולם לא הורשע בביצוע אלימות כלפי אשתו".
על פניו ניתן לחשוב כי בהליך גירושין הסיכוי של אישה שספגה אלימות כזו או אחרת במהלך חיי הנישואין לקבל מעבר לחלוקה "שוויונית" אינו קיים, רק משום שהיא מעולם לא התלוננה קודם לכן על האלימות שספגה מבעלה. עו"ד גיא שדה לעומת זאת הוכיח אחרת. לראייה, שופט בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב ליאור ברינגר, קיבל את גרסתה של אישה אשר יוצגה ע"י עו"ד גיא שדה, כי לאורך כל שנות הנישואין היא חוותה אלימות מתמשכת מבעלה, זאת למרות שמעולם לא הגישה כנגדו תלונה במשטרה והוא מעולם לא הורשה בביצוע מעשי אלימות כלפיה. לכן בפסיקתו הסופית קבע השופט ברינגר כי האלימות והיחס המשפיל שספגה האישה מבעלה מנעו ממנה להתפתח ולממש את כישוריה ופוטנציאל השתכרותה. לאור המצב הכלכלי שלה, השופט ברינגר הוסיף כי לא תתבצע חלוקה שוויונית בדירה הנוספת שהייתה לבני הזוג כדירה להשקעה, אלא שהאישה תקבל את מלוא הזכויות בדירת המגורים".
עו"ד גיא שדה, בפסק הדין התקדימי הזה, מופיע הרבה פעמים סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון. מה מיוחד בו כל כך?
"כדי להסביר את סעיף 8 (2), אני קודם צריך להסביר את סעיף 5 לחוק יחסי ממון שהוא ברירת המחדל מה שכולנו מכירים. כאשר זוג מתגרש, כל הרכוש שנצבר על ידם ממועד הנישואין מתחלק חצי חצי. סעיף 8 (2) הוא החריג לחוק וקובע כי במקרים חריגים ביותר, בית המשפט רשאי לסטות מברירת המחדל ולקבוע שאחד מבני הזוג יקבל במועד הגירושין יותר ממחצית הרכוש שנצבר.
יש מספר עילות לשימוש בחריג הזה כאשר העילה הקלאסית היא הסיטואציה שבה אחד מבני הזוג תרם "למפעל המשפחתי" הרבה יותר לעומת בן הזוג האחר. יש את המעגל הפנימי שזה עבודות הבית והטיפול בילדים והמעגל החיצוני שזו פרנסת המשפחה. זו משוואה קצת מיושנת ופרימיטיבית, והרי כיום בני הזוג עושים את שני המעגלים יחד באופן כזה או אחר. אולם במצב שאחד מבני הזוג עסוק מהבוקר ועד הערב בפרנסת המשפחה והשני לעומתו לא עבד תקופות ממושכות ואף לא עזר כלל בעבודות הבית אלא היה בחוסר מעש ובבטלה ללא כל סיבה מיוחדת, אז בהחלט בית המשפט עלול לפסוק שהוא לא יקבל מחצית מהרכוש שנצבר.
לפני כ-8 שנים היה לי תיק מאוד יפה בפרופיל גבוה שנגע בדיוק בסוגיה הזו. היו מעורבים בו אשת קריירה בדרגה מאוד גבוהה בצה"ל על כן היא הרוויחה משכורת מכובדת מאוד, ובכל יום בשעה 17:00 היא הייתה חוזרת מהבסיס "למשמרת שניה" של מטלות הבית, הכנת שיעורים עם הילדים, לקלח אותם ולהכין להם ארוחת ערב וכד'. הבעל לעומת זאת בחר שלא לעבוד במשך שנים. לא רק זה אלא שהוא היה יוצא למועדוני הימורים בלילות, ולמעשה לא היה עושה כלום בבית בזמן שהיה נמצא בו עם הילדים. בית המשפט קבע כי האישה תקבל 65% משווי דירת המגורים ובנוסף הבעל לא יקבל כלום מהזכויות הסוציאליות והפנסיה הגבוהה שהאישה צברה בצה"ל, כל זאת בגלל הפער המשמעותי בתרומה למפעל המשפחתי".
בתיק האחרון בו מעורב עו"ד גיא שדה מדובר בתקדים יצירתי במיוחד, בו הוא הגיש תביעה רכושית בשם אישה כנגד בעלה ועתר שהיא תקבל את דירת המגורים במלואה מתוקף סעיף 8 (2) בגין אלימות מתמשכת מטעם הבעל.
על בסיס מה בנית את העתירה הזו?
"קודם כל צריך להבין את הקושי העיקרי שהיה לי בתיק הזה. האישה מעולם לא הגישה תלונה במשטרה נגד הבעל והבעל מעולם לא הורשע בביצוע מעשה אלימות כלפיה בזמן הנישואין. כך למעשה לא הייתה האפשרות להציג ראייה התומכת באלימות כלשהי. אך הוכחתי דבר אחר.
טענתי כי מאחר והאישה היא ממוצא בוכרי, היא לא העזה לספר אודות האלימות שחוותה מהבעל במשך כל השנים מהחשש "לחילול כבוד המשפחה", והגינויים שהייתה צפויה לספוג בקהילה. לכן היא לא העלתה בדעתה להתגרש או להגיש תלונה על אלימות במשך השנים. בנוסף חיזקתי את הטענה הזו כאשר זימנתי את הילד המשותף של שני בני הזוג למתן עדות שתמך בגרסת האימא כי חוותה אלימות מצד הבעל", עו"ד גיא שדה הסביר.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את גרסת האישה וקבע כי היא חוותה אלימות מתמשכת במשך כל שנות הנישואין, גם אם לא הגישה על כך תלונות במשטרה, וגם אם הבעל מעולם לא הורשע בביצוע עבירת אלימות כלפיה. לכן בית המשפט החליט כי הבעל ישיב לידיה את כל מחצית התמורה הכספית שקיבל במסגרת מכירת דירת המגורים בהליך הגירושין, כך שלמעשה האישה תקבל לבדה את כל הדירה.
האם יכולות להיות ההשלכות המשפטיות של פסק הדין התקדימי הזה על מקרים דומים בעתיד?
"בוודאי. נפתח פה פתח עצום עבור נשים שעברו "אלימות שקטה" במשך שנות הנישואין ולא הגישו תלונות במשטרה. כבר עכשיו אני שומע מקולגות שפסק הדין הזה מוזכר בדיונים משפטיים".
עו"ד גיא שדה מספר כי הסיבות העיקריות בגינן נשים אינן מגישות תלונה על אלימות של בעל אלים במשטרה הן פחד, התלות הכלכלית, הדאגה לקטינים, חילול כבוד המשפחה, בושה ו"תסמונת האישה המוכה".
האם לדעתך פסק הדין הזה יכול להשפיע על תהליך הגירושין בישראל באופן כללי?
"חד משמעית. בעל שיודע שהוא חשוף לסנקציה רכושית קשה בגלל שנהג באשתו באלימות מתמשכת ואפילו שמעולם לא הוגשה נגדו תלונה במשטרה, יחתור לסיום הנישואין בדרך המהירה בהסכם גירושין שאף מטיב עם האישה, זאת כדי שלא להסתכן בהליך הרכושי שבו הוא עלול להיות מחויב בסכומים גבוהים הרבה יותר כמו איבוד זכויותיו בדירה.
אגב, זו אותה משוואה בדיוק עם תביעת כתובה. בעל שנתפס בוגד חשוף לתשלום כתובה, לכן יש לו אינטרס ברור לסיים את מערכת הנישואין בהסכם גירושין כדי שלא ליטול סיכון בבית הדין הרבני בתשלום כתובה. אז לצורך הדוגמה במקום להסתכן בתשלום כתובה בסך 500 אלף שקלים, הוא יעדיף לשלם לאישה 200 אלף שקלים ורק לסיים את הגירושין באופן מהיר "ושקט".
ההסבר של עו"ד גיא שדה מציג מציאות חדשה לחלוטין. אם עד היום לאישה הייתה זכות רכושית "עודפת" על הבעל מתוקף שטר הכתובה בהליך הגירושין, כיום בזכות פסק הדין התקדימי שהוא השיג, יש לה 2 זכויות רכושיות "עודפות" על הבעל. כתובה "ואלימות שקטה", ושתיהן מזכות אותה בתשלום כספי מעבר למחצית הרכוש שנצבר במסגרת קשר הנישואין.
מה לגבי נשים נוספות שסבלו מאלימות כזו או אחרת והתגרשו, האם הן יכולות היום להיעזר בפסק הדין הזה עבור מקרים דומים מהעבר?
"אני בספק אם מי שכבר התגרשה וסיימה את ההליכים הרכושיים תוכל לפתוח את התיק מחדש. אבל אישה שטרם התגרשה ועברה "אלימות שקטה" במהלך השנים, פסק הדין הזה בהחלט מהווה מבחינתה נקודת אור בכל הנוגע להליך הרכושי".
אם תהיתם לעצמכם, אז בפסק הדין התקדימי הבעל האלים לא אמר נואש בנושא והגיש בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור, אך שופט העליון לשעבר שאול שוחט דחה את הערעור.
"בית המשפט פתח צוהר לקביעת חלוקה רכושית שאינה שיווניות בין בני זוג על סמך עדויות בלבד של אלימות מתמשכת ואני שמח על כך מאוד. מעבר להצלחה האישית אני חושב שיש כאן הצלחה ציבורית עבור כולנו כחברה. פסק הדין עושה צדק עם נשים רבות שחוו אלימות במהלך קשר הנישואין אך לא אזרו האומץ להתלונן כנגד הבעל מסיבות רבות. פחד, תלות כלכלית, חילול כבוד המשפחה, בושה, תסמונת האישה המוכה וכדומה. בעקבות הפסיקה הזו, נשים שעברו אלימות כזו או אחרת במהלך חיי הנישואין שלהן, יכולות עדיין לקבל בהליך הגירושין הכרה בדיעבד לפגיעות שחוו במהלך כל השנים, וזו בשורה של ממש", עו"ד גיא שדה סיכם את הדברים..