כבלי הנייר: המאבק נגד סרבנות הגט בישראל

בעידן המודרני, כשגירושין הפכו לחלק מהמציאות החברתית, קיימת עדיין תופעה מטרידה הכובלת אנשים לנישואין שאינם רוצים בהם - סרבנות הגט. מצד אחד, נשים עגונות הממתינות שנים ארוכות לחירותן, ומצד שני, גברים המוצאים עצמם מנועים מלצאת מהארץ בשל סירובם לתת גט.

מהי בדיוק תופעת סרבנות הגט? מדוע היא ממשיכה להתקיים בחברה המודרנית? ומה ניתן לעשות כדי להילחם בה?

לדברי עו"ד אביב הראל, מומחה לדיני משפחה, מדובר בבעיה כואבה, המשפיעה על חייהם של רבים בישראל. תופעה שיש למגר אותה.

עו"ד הראל אומר כי סרבן גט מוגדר כמי שמסרב לתת גט, בעוד שהצד השני מעוניין בכך. לדבריו, אף שנוהגים לייחס את תופעת הסרבנות לגברים, הרי שיש גם נשים המסרבות לקבל גט מסיבות שונות. במקרים אלו בית הדין צריך להחליט האם יש לכפות גט או לא.

מדוע משנה אם ניתן גט או שלא? לפי עו"ד הראל, מדובר אומנם בפיסת נייר אך הוא חשוב מאוד. לגירושין, הוא אומר, יש השלכות ממוניות ומעבר לכך, אישה יהודייה שעדיין נשואה איננה יכולה לפתוח בערכת יחסים אחרת עם גבר אחר וחמור מכך להביא עימו ילדים, שהרי אלו ייחשבו ממזרים וזו צרה צרורה.

עוד מוסיף עו"ד הראל, כי ישנן סנקציות שונות שניתן להטיל על מי שמוגדר כסרבן גט: החל מהגבלות בבנק, הגבלות מלקבל רישיון נהיגה, צווי עיכוב יציאה מהארץ ועוד ועוד. אותן סנקציות מוטלות גם על נשים המסרבות לקבל גט, אך בעניינן יש צורך בהליך נוסף.

האם ניתן להילחם בתופעת סרבנות הגט?

מניסיונו הרב של עו"ד הראל, הוא סבור שאין מדובר בתופעה רחבה. לשיטתו, זוגות בסוף מתגרשים. הן בתי הדין הרבניים והן הדין העברי לא מאפשרים להחזיק מישהו בכוח במערכת יחסים. למעשה יש נקודות זמן של ח"י חודשים (18 חודשים) שברגע שאנשים לא חיים יחד את פרק הזמן הזה, אז ביה"ד קובע שאין כבר תקנה לקשר הזה והוא ממליץ לצדדים להתגרש. רצוי שהדבר ייעשה בהסכמה, אך אם אין הסכמה מסייעים ומכוונים לכך.

סנקציות על סרבנות גט

בישראל, סרבנות גט נלקחת ברצינות, והחוק מטיל מספר סנקציות כדי להבטיח ציות. כאשר בן זוג מסרב לתת גט, בתי הדין הרבניים מוסמכים לאכוף מספר אמצעי ענישה. סנקציות אלו נועדו להפעיל לחץ על הצד המסרב לציית ולהגן על זכויותיו של בן הזוג המבקש את הגירושין.

הגבלות כלכליות

אחד הכלים העיקריים שבהם משתמשים בתי הדין הרבניים הוא הגבלות כלכליות. בית הדין יכול להורות על עיקולים על נכסי סרבן הגט, כולל חשבונות בנק וחסכונות, עיקולים על גימלה. לחץ כלכלי זה יכול להיות מניע משמעותי, מכיוון שהוא משפיע ישירות על היציבות הכלכלית של הסרבן. על ידי הגבלת הגישה לכספים, בתי הדין יוצרים מצב שבו הסרבן חייב לשקול מחדש את עמדתו או להתמודד עם קשיים כלכליים מתמשכים.

הגבלות מנהליות

בנוסף לאמצעים כלכליים, מופעלות גם הגבלות מנהליות. בתי הדין הרבניים יכולים להוציא צו עיכוב יציאה מהארץ, המונע מסרבן הגט לצאת מהמדינה. הגבלה זו יעילה במיוחד בעולם גלובלי שבו נסיעות חיוניות לעתים קרובות מסיבות אישיות או מקצועיות. בנוסף, ניתן לשלול את רישיון הנהיגה של הסרבן, וכן למנוע מאדם לעסוק בעיסוק הטעון רישוי או לכהן במשרה מסויימת. מה שמוסיף שכבה נוספת של אי נוחות ולחץ. סנקציות מנהליות אלה מגבילות את חופש התנועה, הניידות והעיסוק של הסרבן, ומעודדות אותו לציית להוראת בית הדין.

מאסר

עבור סירוב עיקש, ההשלכות נעשות חמורות אף יותר. אם בעל ממשיך לסרב לתת גט לאורך תקופה ממושכת, לבית הדין הרבני יש סמכות להטיל עונש מאסר. מאסר הוא אמצעי של מוצא אחרון, המשקף את הרצינות שבה החוק הישראלי מתייחס לסרבנות גט. זה מדגיש את המחויבות להבטיח שלשני הצדדים תהיה החירות להמשיך הלאה מנישואין כושלים.

סנקציות אלה מדגימות את המסגרת הרחבה הקיימת להתמודדות עם סרבנות גט בישראל. על ידי שילוב של סנקציות כלכליות, מנהליות, ואם אין מנוס, עונשיות, המערכת המשפטית מכוונת להגן על זכויות הפרט ולשמור על עקרונות ההגינות והצדק בפירוק נישואין.

סיכום

לסיכום, התמודדות עם סוגיית סרבנות הגט בישראל דורשת אמצעים מונעים ומתקנים כאחד. ניסוח הסכם ממון קדם-נישואין או הסכם גירושין מראש יכול להפחית משמעותית את הסיכוי למחלוקות ולהבטיח הליך חלק יותר אם הנישואין מסתיימים. עם זאת, כאשר מתרחשת סרבנות, החוק הישראלי וההלכה היהודית מספקים סנקציות אפקטיביות, כלכליות, מנהלתיות, ועונשיות, בכדי לאכוף ציות. על ידי הבנה ושימוש בכלים אלה, זוגות יכולים לנווט ביתר יעילות את מורכבויות הגירושין, תוך הבטחה שזכויותיהם של שני הצדדים מכובדות ונשמרות.