האדריכל ניב יהודה: בית טוב לא מתחיל בטרנד אלא בתחושה

רבים מאיתנו לא יכולים לחכות לרגע שבו יחזרו הביתה אחרי עוד יום עבודה ארוך. לרגע הזה שבו הדלת נפתחת, הרעש נשאר בחוץ, ובפנים מחכים השקט, הנוחות ותחושת הרוגע. זה בדיוק הדבר שהאדריכל ומעצב הפנים ניב יהודה שואף לייצר בכל בית שהוא מתכנן.

זו נקודת פתיחה מעניינת, משום שהיא הופכת את סדר החשיבה המקובל. במקום להתחיל משאלות של סגנון, צבע או מראה, ניב יהודה מתחיל מהחוויה עצמה. איך הבית ירגיש. איך הוא יתפקד. מה יפגוש את בני הבית כשהם נכנסים אליו. מבחינתו, בית טוב הוא לא רק אוסף של חללים יפים, אלא מקום שיודע לשרת את מי שחי בו באמת. מקום שמייצר סדר, שקט פנימי, נוחות ותחושה שהכל יושב במקום.

הגישה הזאת נולדת גם מתוך הבנה של אחת הטעויות הנפוצות ביותר בתחום. לא מעט אנשים ניגשים היום לתכנון או לעיצוב הבית כשהם מצוידים בעשרות תמונות השראה ששמרו בדרך. לפעמים זה מטבח שאהבו, לפעמים סלון שראו ברשת, ולפעמים בית שלם שנראה בדיוק כמו מה שהם חשבו שהם רוצים. אבל בין תמונה יפה לבין בית שטוב לחיות בו יש פער גדול. "בית לא יכול להיבנות מהעתקה של רעיונות בלי להבין את ההקשר שלהם, את המגרש, את האור, את המשפחה, את הקצב שלה ואת ההרגלים שלה. לכן אני מתכנן את הדברים מתוך החיים עצמם, ולא מתוך מה שנראה טוב לרגע", הוא מספר.

השפה האדריכלית של ניב יהודה מבוססת על מודרניזם מינימליסטי, נקי ומאופק, אך לא כזה שמרגיש קר או מרוחק. בתוך הדיוק והאיפוק הוא מקפיד לשמור גם על חמימות, נוחות ותחושה ביתית אמיתית. הקווים ברורים, החומרים שקטים, והחלל נשאר נקי מעומס, אבל התוצאה אינה מנוכרת אלא נעימה, מאוזנת וכזו שטוב לחיות בה.

אחד המרכיבים המרכזיים בתכנון שלו הוא הקשר בין הפנים לחוץ. לשם כך הוא מקפיד לשמור על תחושת המשכיות בין הבית לבין הסביבה שלו, בין אם באמצעות חללים גדולים ופתוחים ובין אם דרך ויטרינות זכוכית רחבות שמכניסות אור, מבט ומרחב. אבל גם כאן, המטרה אינה רק לייצר רושם או אפקט חזותי. "הקשר הזה הוא חלק מחוויית המגורים. הוא מאפשר לבית לנשום, מכניס פנימה אור טבעי, יוצר תחושת פתיחות, ובמקביל עדיין שומר על האינטימיות ועל התחושה הביתית שחשובה כל כך בבית", ניב מסביר.

כשניב יהודה מדבר על אדריכלות, הוא לא מדבר רק על אסתטיקה ולא רק על פונקציונליות. מבחינתו, אדריכלות ועיצוב נוגעים גם ברגש, בתחושות ובשליטה של האדם בסביבה שבה הוא חי. לכן אחד הדברים החשובים ביותר בתכנון הוא חוויית החלל. לא רק מה רואים, אלא גם מה מרגישים. האם יש שקט. האם יש בהירות. האם החלל מייצר תחושת נוחות או עומס. האם הבית עוזר לאדם להירגע, להתכנס, או פשוט לנשום. אלו שאלות שלא תמיד רואים על גבי תוכנית, אבל הן אלו שעושות את ההבדל בין בית מרשים לבית שבאמת טוב לחיות בו.

בהתאם לכך, נקודת המוצא שלו בכל פרויקט היא קודם כל פונקציונליות וחוויית המשתמש. רק לאחר מכן מגיעות הבחירות העיצוביות. "הגישה שלי מעמידה את החיים עצמם במרכז. לכן, לפני ששואלים איזה חיפוי לבחור או איזה גוון נכון לקיר, צריך קודם כל להבין איך הבית יתנהל ביום יום, איך ייראה המעבר בין החללים, מה יהיה נוח לבני הבית, ואיך בונים סביבה שתשרת אותם לאורך שנים. מבחינתי, האסתטיקה לא מנותקת מזה, אלא פשוט מגיעה מתוך התכנון ולא במקומו".

מאפיין נוסף בעבודה שלו הוא ההתרחקות המודעת מטרנדים. בשעה שרבים נמשכים למה שנמצא עכשיו בכל מקום, ניב יהודה מעדיף תכנון על-זמני, כזה שלא מתעייף מהר. "אני בוחר לעבוד עם חומרים שקטים, עם קו נקי ועם בסיס רגוע שמאפשר לבית להישאר רלוונטי, נעים ומדויק גם בעוד שנים. זה לא אומר שהבית צריך להיות משעמם. זה אומר שהוא לא צריך להיות תלוי באופנה חולפת כדי להחזיק מעמד".

בהקשר הזה, גם הטיפ שהוא נותן למי שנמצא בתחילת הדרך משקף היטב את תפיסת העולם שלו. לדבריו, נכון לבנות את הבית על בסיס של צבעים ניטרליים. לא כי צריך לפחד מבחירה, אלא כי בסיס רגוע מאפשר גמישות, איזון ותחושת סדר. הוא נותן לבית אורך נשימה, וגם מאפשר להכניס בהמשך אופי, עומק ושכבות נוספות בלי להעמיס עליו. זו בחירה שנשמעת פשוטה, אבל בפועל יש בה הרבה מאוד מחשבה על איך חיים בתוך חלל לאורך זמן.

כמו בכל תהליך תכנון ועיצוב, גם בחירת החומרים והגורמים המלווים את הפרויקט היא חלק מהתמונה הרחבה. ניב יהודה מספר שהוא אוהב לעבוד עם טופולסקי רצף בגלל השילוב בין מקצועיות גבוהה, איכות המוצר והבנה אמיתית של אדריכלות. "זה לא רק מקום שמספק חומר, אלא גורם שמבין את התהליך, יודע להקשיב, זמין כשצריך ויכול לתת מענה מדויק גם לאדריכל וגם ללקוח. בעיניי ההבדל הזה מורגש גם בחוויית העבודה עצמה וגם בתוצאה בשטח".

אינסטגרם