מעבר ליופי: מעצבת הפנים עדי קליין מסבירה מה הופך חלל למקום שנעים באמת לחיות בו

חלק לא קטן ממשרדי האדריכלים ומעצבי הפנים בארץ פועלים מתוך חללים סגורים למדי, בתוך מגדלי משרדים, מרכזים מסחריים או אזורי תעסוקה עירוניים. כמובן, משרד כזה או אחר לא אמור לפגוע ביכולת היצירתית של מי שיושב בו, אבל קשה להתעלם מההשפעה שיש לסביבה עצמה על החשיבה, על התחושה ועל אופן העבודה. כשמשרד ממוקם במקום פתוח יותר, פסטורלי, כזה שמכניס פנימה שקט, אור ונוף, משהו בתהליך היצירה נפתח יחד איתו. אולי זו אחת הסיבות לכך שסטודיו DULU, שפועל כבר 15 שנה מעמק יזרעאל, מרגיש פחות כמו משרד רגיל ויותר כמו בית עיצוב של ממש. לא מדובר רק במקום שבו מתכננים חללים, אלא במרחב שמטפח שיח מקצועי ותרבותי בצפון הארץ. הסטודיו, המשתרע על פני כ-200 מ"ר, מארח תערוכות מתחלפות, שולחנות עגולים של אנשי מקצוע, הדרכות ומפגשים עם מומחים ושותפים לדרך.

הסטודיו עצמו, בהובלת מעצבת הפנים עדי קליין, עוסק באדריכלות פנים ובטוטאל דיזיין, ומלווה פרויקטים פרטיים ומסחריים בארץ ובחו"ל. אבל כדי להבין את דרך העבודה של הסטודיו, צריך להתחיל דווקא מהתפיסה שעומדת מאחוריו. מבחינת עדי קליין, עיצוב הוא לא רק שאלה של מראה, חומר או צבע, אלא קודם כל של תחושה. מה האדם מרגיש כשהוא נכנס לחלל, איך הוא מתנהל בו לאורך היום, ועד כמה המקום שבו הוא חי או עובד באמת תומך בו.

"התפיסה שלנו מבוססת במידה רבה על עולם ה-"Well-being, אומרת קליין. "מבחינתנו, חלל פנים הוא לא רק מעטפת יפה או משהו שנראה נכון בתמונה. הוא צריך להשפיע לטובה על מי שחי בו או עובד בו. זה יכול להיות בבית פרטי, במשרד או בבית נופש, אבל הרעיון הוא אותו רעיון. האדם נמצא במרכז, ואנחנו שואלים את עצמנו איך החלטות עיצוביות שאנחנו מקבלים לאורך הדרך יכולות לגרום לו להרגיש טוב יותר, רגוע יותר, נינוח יותר, ואיך החלל הזה תומך בו ביום-יום"

לא מעט אנשים ניגשים לפרויקט עיצוב מתוך תמונה שיש להם בראש. לפעמים זו תמונה מפינטרסט, לפעמים זו השראה שראו בבית של מישהו אחר, ולפעמים זו פשוט רשימת רצונות מפוזרת. אצל עדי קליין, התהליך עובד אחרת. לפני שבוחרים חומרים, ריהוט או נגרות, צריך להבין איך החיים בחלל הזה אמורים להיראות.

"הדבר הראשון שמעסיק אותי הוא הסירקולציה", היא מסבירה. "אני קודם כל רוצה להבין איפה כל פונקציה יושבת בחלל, איך נעים בו, איך משתמשים בו, ואיך הוא אמור לעבוד באמת. זה נכון בבית פרטי וזה נכון גם בפרויקטים מסחריים. מתוך המעגלים האלה, מתוך ההבנה של התנועה ושל החיים עצמם, מתחילים להיוולד הרעיונות. רק לאחר מכן זה מתפתח לחלוקת קירות, לתכנון מפורט ולהחלטות עיצוביות".

במילים אחרות, לפני ששואלים איך הבית ייראה, ב-סטודיו DULU שואלים איך הוא יתפקד. וזה הבדל משמעותי. כי חלל יכול להיות מרשים מאוד במבט ראשון, אבל אם הוא לא בנוי נכון, אם המעברים בו לא נוחים, אם הפונקציות לא יושבות במקום הנכון, מהר מאוד מתחילים להרגיש את זה.

אחד העקרונות הבולטים בעבודה של DULU הוא החיבור המתמשך בין הפנים לחוץ. לא כתוספת יפה, אלא כחלק מהותי מהחוויה שהחלל מייצר. מבחינת עדי קליין, זו אחת המתנות הכי גדולות שאפשר לתת למקום.

"אנחנו נותנים חשיבות עליונה לנושא של חוץ ופנים. אגב, זה נכון גם אם מדובר בפרויקט מסחרי שבו המעטפת כבר קיימת ויש חלונות נתונים, אנחנו עדיין נבנה שם כל חלל מתוך מחשבה על איך החוץ ממשיך את הפנים. ובבתים פרטיים, שבהם אנחנו עובדים בשיתוף עם אדריכל המבנה ואפשר ממש לשחק עם הפתחים, שם האפשרויות נפתחות עוד יותר. אנחנו חושבים איך להרחיב את המבט, איך להכניס את הגינה, את הירוק, את האור, ואיך לגרום לזה להיות חלק בלתי נפרד מהתחושה בתוך הבית. זה לא קורה רק בסלון, שם זה אולי מובן מאליו, אלא גם במקומות אחרים, למטה ולמעלה, כדי שהטבע ירגיש חלק מהבית ולא משהו שרואים רק מבחוץ".

המונח טוטאל דיזיין נשמע היום כמעט בכל מקום. אבל לא פעם הוא נשאר ברמת הסיסמה. אצל עדי קליין, זו דרך עבודה של ממש. הסטודיו מלווה את הפרויקט כולו, מחלוקת החלל ותכנון המערכות, דרך ניהול יועצים, נגרות וחומרי גמר, ועד ריהוט, אקססוריז ואמנות.

"ההבנה שצריך לטפל בחלל מא' ועד ת' היא מבחינתנו לא טרנד, אלא דרך עבודה", אומרת קליין. "חלל שמטופל באמת עד הסוף, מהמהלך הראשון של החלוקה ועד אחרון הפריטים שיושבים בו, הוא חלל שפועל אחרת. הוא מרגיש שלם יותר, מדויק יותר, ויש בו שקט. גם האמנות מוסיפה נדבך מאוד משמעותי. אני חושבת שהקהילה שלנו כבר מבינה שזה הרבה מעבר לאופנה חולפת. אנשים מבינים היום את הערך שיש בטיפול מלא בחלל, כזה שלא משאיר שום דבר ליד המקרה".

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים נחשפים לעולמות של עיצוב דרך רשתות חברתיות, אתרי השראה ופלטפורמות דיגיטליות. מצד אחד, זה מפתח מודעות וטעם. מצד שני, זה גם יוצר לעיתים תחושה שעיצוב פנים הוא משהו שאפשר להרכיב לבד, כמעט תוך כדי תנועה. קליין לא מזלזלת בלקוחות שמגיעים עם טעם אישי מגובש, להפך. אבל היא כן חושבת שיש פער גדול בין אהבה לאסתטיקה לבין היכולת לנהל תהליך עיצובי שלם ומדויק.

"אני לא חושבת שאפשר באמת לעצב לעצמך בלי להבין עד הסוף את התחום", היא אומרת בכנות. "לשמחתנו, יש לנו לקוחות עם טעם מדהים ועם הבנה אסתטית, והחיבור איתם הוא נהדר, כי הם מביאים את עצמם ואנחנו מביאים את כל ההתמחות שלנו. אבל הטעות הנפוצה היא לחשוב שעיצוב פנים, וגם עולם הסטיילינג, ריהוט, אבזור ואמנות, יכולים לבוא בדרך אגב. זה תחום שמבוסס על הרבה מאוד לימוד, חקר וניסיון, על היכרות עם חומרים, עם ספקים, עם מה עובד לאורך זמן ומה פחות. אנחנו כמשרד כל הזמן לומדים, חוקרים ומעמיקים, וזה פער שאי אפשר פשוט להשלים תוך כדי".

כמו כל סטודיו שעובד ברמת פירוט גבוהה, גם ב-DULU מייחסים חשיבות גדולה מאוד לספקים ולחומרים שאיתם עובדים לאורך הדרך. כשעדי קליין מדברת על העבודה מול טופולסקי רצף, היא מציינת את שפע האפשרויות ואת רמת השירות. "בתור מעצבת, מאוד חשוב לי לבחור מתוך מבחר גדול ולא להגיע לחנות ולהרגיש שאני צריכה להמציא משהו ממה שיש במקרה. בטופולסקי רצף אני מרגישה שיש שפע אמיתי, בין אם זה באבן, בעץ ואריחי גרניט פורצלן. זו נקודה משמעותית, מאחר והיא מעניקה לי חופש אמיתי לקבל החלטות ולהתאים לכל פרויקט את מה שנכון לו".

אבל מבחינתה של קליין, לא מדובר רק בכמות. "אני גם מאוד מעריכה את זה שמרגישים שיש שם תחקיר, שיש חיפוש אמיתי אחר חומרים טובים וחדשים, שמישהו עושה עבודה בעולם ומביא לנו דברים מעניינים ומדויקים לשולחן. ומעבר לכל זה, יש שם שירות טוב ואיכותי, ושיתוף פעולה שהוא באמת משמעותי עבורנו ועבור הלקוחות שלנו".

בסופו של דבר, העניין המרכזי ב-DULU הוא לא רק איך נראים הפרויקטים, אלא איך הם מרגישים. זו אולי קלישאה כשאומרים אותה סתם, אבל במקרה של עדי קליין, היא מקבלת משמעות מאוד מעשית. החלל, מבחינתה, צריך לעבוד, להרגיע, לפתוח, לתמוך, ולא רק להרשים.

כשחושבים על זה, אולי יש משהו סמלי בכך שהסטודיו הזה יושב דווקא מול הנוף הפתוח של העמק. כי גם בעבודה עצמה יש ניסיון מתמשך לפתוח. לפתוח מבט, לפתוח מחשבה, לפתוח אפשרויות, ובעיקר להעניק מקום לחיים עצמם.

אתר

אינסטגרם