אקלקטיות במקום טרנדים: מעצבת הפנים שרה עקנין על בתים שאינם נראים אותו הדבר

כאשר ניגשים לתכנן ולעצב בית, לא פעם צצים בדרך מכשולים שלא באמת תלויים בבעלי הבית. לפעמים אלה תנאי שטח, לפעמים מגבלות תכנוניות, ולפעמים דרישות חוק או אילוצים קונסטרוקטיביים שנראים במבט ראשון כמו משהו שפוגע בחלום על בית מדויק, נעים ושלם. אבל דווקא ברגעים האלה נבחנת היכולת האמיתית של מי שמתכנן את הבית. לא רק לדעת לבחור חומרים יפים או לייצר מראה נכון, אלא להבין איך לוקחים מגבלה והופכים אותה לחלק מהפתרון.

מעצבת הפנים שרה עקנין מכירה היטב את הסיטואציות האלה. מבחינתה, כמעט בכל פרויקט יש אילוץ כזה או אחר, והשאלה האמיתית היא לא איך להילחם בו, אלא איך לעבוד איתו נכון. "היה בית שבו היה עמוד קונסטרוקטיבי מאוד בעייתי, כזה שאי אפשר היה להוריד והוא ממש הפריע בתוך החלל. במקום להילחם בו או לנסות לטשטש אותו בצורה חלקית, בחרתי להפוך אותו למשהו עם נוכחות. חיפינו אותו באבן לקט, וככה ממצב שבו היה עמוד שפגע בזרימה של החלל, הוא הפך להיות אלמנט מרשים בעל נוכחות".

הגישה הזו מלווה את שרה עקנין כמעט בכל פרויקט. היא אינה מאמינה בשפה עיצובית אחת שצריכה לחזור על עצמה בכל בית, אלא להפך. מבחינתה, כמו שאין שני אנשים זהים, כך גם אין שני בתים שצריכים להיראות אותו הדבר. לכן גם סגנון העבודה שלה נשען על חשיבה אקלקטית, כזו שיודעת לשלב בין כמה עולמות ולבנות עבור כל לקוח את הבית שנכון לו, ולא את הבית שנכון לטרנד או לתמונה בפינטרסט.
"אני לא מעצבת רק בתים מודרניים, ולא רק בתים כפריים", היא אומרת. "אני מאוד מאמינה בזה שכל בית צריך להיבנות מתוך מי שחי בו. כמו שהאצבעות של כולנו לא שוות, ככה גם אנשים שונים, בתים שונים, וצרכים שונים. אני אוהבת לקחת מכמה סגנונות, לשלב ביניהם, ולבנות משהו שיש בו התאמה אמיתית לבית ולאנשים".

העמדה הזו נותנת לה חופש גדול יותר, אבל גם מחייבת הקשבה עמוקה יותר. במקום להביא שפה קבועה מראש ולנסות להתאים אליה את כולם, היא יוצאת מתוך המציאות עצמה. מתוך הבית, מתוך המשפחה, מתוך מה שחסר ומתוך מה שצריך לקרות ביום-יום.

אחד הדברים הבולטים בדרך העבודה של שרה הוא הקשב שלה לפרטים הקטנים של החיים עצמם. מבחינתה, בית מוצלח הוא לא רק בית שנראה טוב, אלא בית שחושב נכון על האנשים שחיים בו, על ההרגלים שלהם, על העומס, על הבלגן, ועל הדברים שצריך לפתור מראש.

כך למשל היה בפרויקט שתכננה עבור משפחה מזכרון יעקב, עם ילדים קטנים ורצון ברור לשלב בין בית שמתאים לאירוח לבין בית שמתאים לחיי משפחה אמיתיים. "מצד אחד בני הזוג רצו שיהיה להם בית נעים לאירוח, אבל מצד שני היה להם ברור שהם לא רוצים שכל המשחקים והבלגן של הילדים ישתלטו על הסלון כל הזמן. אז מתחת למדרגות יצרנו אזור שהפך להיות גם חדר משחקים וגם מקום אחסון. בשעות היום הילדים נהנו ממנו, ובערב היה אפשר פשוט להכניס לשם את כל הדברים ולחזור לסלון מסודר יותר. זה בדיוק מסוג הדברים שהופכים בית לבית שנעים באמת לחיות בו".

אם יש תחום אחד ששרה מרגישה שלא מקבל מספיק תשומת לב, זה נושא תוכנית החשמל. לדבריה, הרבה אנשים רואים בה עניין טכני בלבד, משהו שמסמנים מהר וממשיכים הלאה, אבל בפועל מדובר באחת התוכניות הכי משמעותיות בבית.

"אנשים לא תמיד מבינים עד כמה תוכנית חשמל היא קריטית. אם לא תכננת מראש נכון את המפסקים, את השקעים, את נקודות התאורה, אחר כך אלה דברים שמאוד קשה לשנות. אני יודעת, זה נשמע טכני, אבל זה משנה חיים".

מבחינת שרה זה לא נגמר רק בתוכנית החשמל. היא מדברת גם על כל אותם אזורים קטנים שאנשים נוטים לפספס בתכנון, למרות שהם אלה שמייצרים את התחושה הטובה בבית. "הרבה פעמים אנשים רוצים בית יפה, נקי, כזה שנראה כמו בתמונה, אבל שוכחים לחשוב על מבואת כניסה, על מקום לתיקים, לנעליים, לילקוטים, למשקפיים, לדברים הקטנים שמצטברים כל הזמן. בסוף אלה בדיוק המקומות שאם לא מתכננים אותם נכון, הם הכי מפריעים בחיים עצמם".

כששואלים את שרה מאיפה היא מתחילה לתכנן בית, התשובה שלה ברורה למדי: המטבח. לא במקרה. בעיניה, המטבח הפך בשנים האחרונות לאזור המרכזי ביותר בבית, במיוחד בבתים שבהם התכנון הוא פתוח והמטבח והסלון מחוברים לאותו חלל.

"אני חושבת שהמטבח הוא הלב של הבית, לכן זה המקום שהלקוחות גם משקיעים בו הכי הרבה, אבל מעבר לזה, הוא כבר מזמן לא רק מקום שמבשלים בו. היום, ברוב הבתים, המטבח והסלון הם מקשה אחת. האי במטבח הוא המקום שבו הילדים אוכלים, שותים קפה, יושבים, מדברים, מארחים חברים. לכן הרבה פעמים אני מתחילה משם, כי זה אזור שמכתיב את כל החוויה של הבית".

הדברים האלה מסבירים גם למה היא לא מפרידה אצלה בין פונקציונליות לבין עיצוב. מבחינתה, ברגע שמבינים נכון איך האזור הזה צריך לעבוד, אפשר לבנות סביבו בית שלם שמרגיש טבעי, נעים ומדויק יותר.

גם ביחס לטרנדים לשרה יש עמדה ברורה, אבל לא קיצונית. היא לא מתכחשת לכך שהם קיימים, ולא טוענת שהיא עצמה מנותקת מהם. להפך. היא מודה שכולם מושפעים במידה מסוימת ממה שקורה סביבם, אבל מבחינתה יש הבדל גדול בין להשתמש בטרנד בחוכמה, לבין לבסס עליו את כל הבית.

"אין לי בעיה עם טרנדים, וגם אני לא חפה מזה", היא אומרת בכנות. "מי שאומר שהוא לא עושה טרנדים בכלל, בעיניי לא באמת מדייק. אבל הדבר החשוב הוא שצריך לדעת איך להשתמש בזה. יש הבדל בין לבנות בית שלם לפי טרנד, לבין להכניס את הטרנד במקומות שאפשר לשנות אחר כך בלי לפרק הכל. אני תמיד אומרת ללקוחות לבחור בסיס קלאסי ועל-זמני, ואת הטרנדים להכניס בדברים שאפשר להחליף או לעדכן".

כמו אצל לא מעט מעצבים ואדריכלים, גם אצל שרה הבחירה בספקים ובחומרי גמר היא חלק מהותי מהעבודה. מבחינתה, לא מספיק שיהיה מבחר גדול או אולם תצוגה מרשים. חשוב לא פחות לדעת שיש עם מי לעבוד, שיש למי לפנות, ושגם הלקוח עצמו מרגיש בטוח בתוך התהליך.

"אני אוהבת לעבוד עם טופולסקי רצף כי זה מקום שמאפשר לי להגיע עם כל קשת הלקוחות והסגנונות, ותמיד למצוא מענה", היא מסבירה. "ב-12 השנים האחרונות לא הייתה לי סיטואציה שבה אני והלקוח רצינו משהו ולא הצלחנו להשיג אותו. וגם מעבר למבחר, יש שם תחושה של שירות, אדיבות, סבלנות ובית. כשקורים דברים בדרך, וזה קורה בכל פרויקט, חשוב לי לדעת שיש אבא ואמא, ושיש ספק שאפשר לסמוך עליו".

זהו בדיוק הקו שמחבר בין כל חלקי העבודה של שרה עקנין. היא לא מחפשת בית מושלם על הנייר, אלא בית שיודע להתמודד נכון עם המציאות. בית שיודע להכיל אילוצים, לשלב בין יופי לנוחות, ולתת מענה אמיתי לחיים עצמם. אולי בגלל זה, גם כשיש עמוד תקוע באמצע החלל או מגבלה שנראית בתחילה כמו בעיה, מבחינתה זה עדיין לא סוף הסיפור. לפעמים, דווקא משם מתחיל הפתרון הכי טוב.

אתר

אינסטגרם