הבית כקופסת הפתעות: הצצה לעולמו התכנוני של האדריכל ומעצב הפנים אבי אזולאי

בתקופה הנוכחית, כאשר הרשתות החברתיות מציפות את העין בעוד ועוד הדמיות, צבעים, חומרים והשראות, קל מאוד לחשוב שאדריכלות טובה מסתכמת במשהו שנראה נכון בפריים. אבל מבחינתו של האדריכל ומעצב הפנים אבי אזולאי, זה ממש לא הסיפור. מבחינתו, כמעט כולם כבר יודעים לעשות יפה, לכן השאלה האמיתית היא האם יודעים לתכנן בית שאנשים באמת ייהנו לחיות בו, לארח בו, לגדל בו משפחה, ולהרגיש בו נכון גם ביום-יום וגם אחרי שנים.

מכאן גם נגזרת הדרך שבה פועל המשרד שלו כבר משנת 2002. 'אבי אזולאי עיצוב ואדריכלות' הוא משרד בוטיק שמונה ארבעה אדריכלים ומעצבים, ופועל במספר מוקדים מרכזיים בישראל וגם בפרויקטים בחו"ל, באירופה ובאפריקה. המשרד מתכנן בתים פרטיים לצד פרויקטים מסחריים ומלונאיים, אבל למרות המגוון, הקו המנחה נשאר דומה. לא לעבוד כמו פס ייצור, אלא להיכנס לכל פרויקט בצורה עמוקה, אישית ומדויקת.

אזולאי עצמו מגדיר את זה בפשטות: "אנחנו אנשים של אנשים". מצד אחד, הוא מספר, יש במשרד פדנטיות כמעט קיצונית בכל הנוגע לתוכניות, ירידה לפרטים ודיוק. מצד שני, יש חשיבות גדולה מאוד גם לאופי התהליך, לקשר עם הלקוחות ולדרך שעוברים יחד. "גם במשברים, ואי אפשר באמת להימנע מהם בעולם הבנייה, אנחנו נשארים חברים של הלקוחות שלנו", הוא אומר. "הדיוק הוא חלק מאיתנו, אבל גם היחס האישי הוא חלק בלתי נפרד מהעבודה".

אחת התובנות המעניינות שעולות במפגש עם אבי אזולאי היא ההבחנה בין בית שנראה טוב לבין בית שבאמת עובד. בעידן של פינטרסט, אינסטגרם והדמיות כמעט מושלמות, התכנון הפך במקרים רבים לשדה שמקדש מראה. אזולאי לעומת זאת, מבקש להחזיר את תשומת הלב לשאלות אחרות. איך גרים בבית הזה? איך מתחזקים אותו? כמה הוא נעים ביום-יום? והאם התכנון שלו באמת מחובר לחיים עצמם או רק לרושם ראשוני?

בכל פרויקט אבי אזולאי חובש שני כובעים בו זמנית. מצד אחד, הכובע של האדריכל שרוצה לחלום, לדמיין, לייצר חוויה ולבנות סיפור. מצד שני הכובע של הלקוח, שחושב על עלויות הקמה, על תחזוקה, על זמן, על פרקטיקה ועל החיים האמיתיים שאחרי המסירה. החיבור בין שני העולמות הללו מייצר, לדבריו, תכנון טוב באמת.

אם שואלים את אבי אזולאי מהו הדבר הראשון שהוא מחפש בבית, התשובה שלו ברורה, הזרימה. לכן לפני החומרים, הצבעים וההצהרות העיצוביות, הוא בודק איך הבית מתנהג. איך נכנסים אליו, מה מרגישים, מה רואים ברגע הראשון, איך חלל מוביל לחלל, ואיזה קצב נכון נוצר בתוך המקום.

מבחינתו הבית לא אמור לחשוף את עצמו מיד. להפך. הוא אוהב לייצר בתים סגורים יחסית כלפי הרחוב, כאלה שמשדרים צניעות, פרטיות וסקרנות. לא בית שצועק את עצמו החוצה, אלא מקום ששומר משהו בפנים. ורק כשנכנסים, מתחילה החוויה האמיתית.

"אנחנו תמיד מחפשים את אפקט ההפתעה. מה אומר המבט הראשון כשנכנסים לבית, מה האדם ירגיש, איך תיווצר הסקרנות הזאת. כך שמבחינתי בית הוא סוג של קופסת הפתעות. לא במובן צעקני, אלא מקום שיודע לייצר חוויה, פאנץ', משהו שנחרט".

ההסתכלות הזאת מסבירה גם למה העבודות של המשרד שלו לא נשענות רק על שפה צורנית אחת או על חתימה ויזואלית שחוזרת על עצמה. במקום לכפות סגנון, אזולאי מנסה להבין בכל פעם מחדש את הסיפור של המקום, של האנשים ושל החיים שאמורים לקרות בו.

עיקרון מרכזי נוסף בעבודה של אבי אזולאי הוא הניסיון המודע להתרחק מטרנדיות. בזמן שרבים בענף רצים אחרי האופנה הבאה, הוא דווקא מנסה לייצר אדריכלות ועיצוב שהם על-זמניים. כאלה שנראים טוב היום, אבל ימשיכו להרגיש נכונים גם בעוד עשר או עשרים שנה.

הגישה הזאת לא נובעת משמרנות אלא מתפיסה מקצועית. בית, בניגוד לפוסט ברשת, לא מחליפים כל כמה חודשים. מדובר בהשקעה גדולה, רגשית וכלכלית, ולכן גם האחריות של המתכנן צריכה להיות ארוכת טווח. לכן אזולאי לא מחפש את מה שכולם רוצים עכשיו, אלא את מה שיישאר מדויק גם כשהגל הבא כבר יעבור.

כאן גם נכנסת אחת הביקורות המרומזות שלו על התחום. לדבריו, לא מעט אנשים מוכנים להשקיע סכומים גדולים מאוד בהקמה של פרויקט, אבל מקלים ראש דווקא בבחירת הגורם המתכנן. מבחינתו זו טעות יסודית. "בית טוב ובית פחות טוב יכולים לעלות בסוף אותו דבר מבחינת החומרים, אבל כשעובדים עם מישהו שיש לו ניסיון וידע, חוסכים הרבה מאוד בעיות, זמן, כסף ועצבים".

כמעט לכל משרד אדריכלות יש סלוגן ובמקרה של אבי אזולאי, נדמה שהמשפט תוצאה עם נשמה הוא לא רק שורת מיתוג, אלא תיאור די מדויק של מה שהוא מנסה להשיג. כששואלים אותו מה מייחד את התוצאה הסופית, הוא לא מדבר קודם על יוקרה, על גודל או על חומרים יקרים אלא הוא מדבר על תחושה. על אותו רגע שבו אדם נכנס לחלל ומרגיש שיש בו איזון. איזון בין צבעים, בין טקסטורות, בין חומרים, בין פרקטיקה לרגש. מבחינתו, נשמה בחלל לא נוצרת במקרה. היא תוצאה של השקעה גדולה, של מחשבה עמוקה, ושל אהבה אמיתית לפרויקט.

בשלב שבו הרעיונות הגדולים צריכים להפוך לחומר, למשטח, למרקם ולבחירה מדויקת, נכנסת לתמונה גם החשיבות של ספקים שיודעים לעבוד באותה שפה. עבור אזולאי, טופולסקי רצף היא דוגמה מובהקת לשותף כזה.

החיבור, לדבריו, מתחיל קודם כל באנשים. "אני אוהב לעבוד עם טופולסקי קודם כל בגלל האנשים והמקצוענות", הוא אומר. מעבר לזה, הוא מציין את המגוון הרחב ואת היכולת לספק מענה אמיתי כמעט לכל צורך שעולה בפרויקט. "אין אצלם לא", הוא מסכם בפשטות. "וזה הרבה. כי כשאתה מתכנן ברמה גבוהה, אתה צריך לדעת שיש מולך גוף שיודע לתת פתרון, ולא רק להציג תצוגה יפה".
האמירה הזאת מתחברת היטב גם לאופי העבודה שלו עצמו. כמו שהוא לא מסתפק ברושם ראשוני אלא מחפש עומק, תפקוד וחוויה, כך גם בבחירת חומרים וספקים הוא מחפש מקצוענות, אמינות ויכולת אמיתית לשרת את הפרויקט עד הסוף.

בסופו של דבר, אולי זו הדרך הטובה ביותר להבין את אבי אזולאי. לא כאדריכל שמחפש להרשים לרגע, אלא כאיש מקצוע שמנסה לחבר בין דיוק קפדני לבין רגש, בין פרקטיקה לבין פנטזיה, בין בית שנראה טוב לבין בית שמרגיש נכון. בעולם שבו לא מעט חללים נראים דומים זה לזה, הוא עדיין מאמין שאפשר לייצר משהו אחר. משהו שיש בו אופי, חוויה, ויותר מכל, נשמה.

אתר