לימור בן הרוש: לכל בית יש נקודת התחלה משלו

בכל בית יש רגע אחד שממנו הסיפור מתחיל. אצל משפחה אחת זו יכולה להיות הכניסה, אצל אחרת זה הים שנכנס דרך החלון, ובבית אחר זה פטיו פנימי שהופך ללב הפועם של החלל. מבחינת האדריכלית ומעצבת הפנים לימור בן הרוש, לא מדובר רק בפרט עיצובי קטן, אלא זו נקודת המוצא שממנה נבנה הבית כולו.

לימור עוסקת בתכנון ועיצוב של בתים פרטיים, בתי יוקרה ופרויקטים מסחריים, והיא מזוהה עם שפה מודרנית-קלאסית, נקייה ומדויקת, אך כזו שאינה חוזרת על עצמה מפרויקט לפרויקט. "אני תמיד חושבת על האדם שחי בתוך הבית, ופחות על טרנדים", היא אומרת. "חשוב לי להבין איפה סביבת המגורים, איך החלל משפיע על הבית, איך החוץ נכנס פנימה ומה הלייף סטייל של המשפחה".

הגישה הזו מאפשרת לה לשמור על קו עיצובי ברור, בלי לכפות על כל לקוח את אותה תבנית. הסגנון יכול להיות מודרני, קלאסי, מינימליסטי או חם יותר, אבל נקודת המוצא נשארת קשורה תמיד למקום, לאנשים ולאופן שבו הם חיים.

כששואלים את לימור בן הרוש מה הדבר הראשון שהיא מתכננת בבית, היא לא מדברת על המטבח, הסלון או חדרי השינה, אלא דווקא על הכניסה.

לדבריה, הכניסה היא הרבה יותר ממעבר טכני בין החוץ לפנים. היא הרגע שבו הבית מציג את עצמו. היא קובעת את התחושה הראשונית, את הקצב, את המבט הראשון ואת הדרך שבה מי שנכנס מתחיל להבין את החלל.

היא יכולה להיות שקטה, דרמטית, פתוחה לנוף, עטופה בחומר מסוים או בנויה סביב תאורה, אבל היא בשום פנים ואופן לא יכולה להיות מקרית.

כשמדברים על הפרטים שאנשים לא תמיד נותנים להם מספיק חשיבות, לימור בוחרת בשני אזורים פחות צפויים, חללי הרחצה וגרם המדרגות.

"בחללי אמבטיה אני אוהבת ליצור מקום סגור ואינטימי. בדרך כלל אעדיף שתהיה הפרדה בין תא השירותים למקלחון, ולא לחבר הכל יחד. זה מאפשר שימוש נוח יותר, גם כשאחד מתקלח, אחד מתארגן או מתאפר.

זו אולי נשמעת כמו החלטה קטנה, אבל בבית משפחתי היא יכולה להשפיע מאוד על השגרה. חלל רחצה שמתוכנן נכון מאפשר פרטיות, שימוש מקביל ונוחות יומיומית שלא תמיד חושבים עליה בשלב התכנון הראשוני.

בכל הנוגע למדרגות, ובכן, בכל בית דו-קומתי יש סיפור סביבם. אני לא אוהבת מדרגות רגילות או סטנדרטיות, לכן אני תמיד דואגת שיהיה שם חומר מסוים, פלדה, מתכת או משהו אחר, שייתן להן אופי".
כך שהמדרגות מבחינתה אינן רק דרך לעבור בין קומות, אלא הן יכולות להיות אלמנט שמחבר בין חלקי הבית, מכניס חומר נוסף לחלל ומוסיף לו שכבה אדריכלית.

למרות שעולם העיצוב משתנה כל הזמן, לימור מדגישה שהיא אינה כפופה לטרנדים. מבחינתה, בית צריך להחזיק לאורך זמן, ולא להיראות כמו תגובה לרגע חולף.

זו גם אחת הטעויות שהיא מזהה אצל אנשים שניגשים לתכנון בית ללא ליווי מקצועי מספק. לדבריה, לא פעם אנשים רואים את הבית רק דרך הרצונות המיידיים שלהם, בלי לראות את התמונה הסופית.

"הרבה פעמים יש נפילות בכלל חוסר ניסיון. אנשים רואים את התכנון דרך העיניים שלהם, אבל בעל מקצוע יודע לתת ראייה נוספת ולראות את המעטפת הסופית", היא מסבירה.

הכוונה שלה אינה לבטל את הרצונות של הלקוח, אלא לדעת איך לתרגם אותם נכון. לקחת חלום, צורך או העדפה אישית, ולבנות מהם בית שנראה טוב, אבל גם עובד נכון בשגרה.

גם בבחירת החומרים, לימור בן הרוש מחפשת התאמה לרעיון המרכזי של הבית. החומר אינו עומד בפני עצמו, אלא צריך להמשיך את הסיפור התכנוני. לפעמים הוא יתחבר לנוף, לפעמים לפטיו, לפעמים לכניסה, ולפעמים דווקא לחלל הרחצה או למדרגות.

כאן נכנסת גם העבודה שלה עם טופולסקי רצף. לימור מתארת את הקשר ככזה שמאפשר לה לקבל מענה לרעיונות שונים ולחומרים שהיא מחפשת עבור קהל הלקוחות שלה. "אני אוהבת לעבוד טופולסקי רצף כי הם יודעים להתאים את עצמם לכל רעיון. אם אני מחפשת חומר גלם מסוים, שיש מסוים או ברז מסוים, תמיד יהיה להם את המענה לתת לי", לימור בן הרוש סיכמה את הדברים.

אתר

אינסטגרם