אילו היינו יכולים להתבונן על עצמנו במשך יום שלם דרך מעין מצלמת "האח הגדול", ולראות כיצד אנחנו נעים ומתנהגים בתוך בתים, משרדים, בתי ספר ומבני ציבור, סביר להניח שהיינו מגלים עד כמה הסביבה משפיעה עלינו, גם מבלי שנהיה מודעים לכך.
מבנה קר ומנוכר עלול ליצור תחושת ריחוק. חלל עמוס או כזה שאינו מאורגן בצורה ברורה עשוי לגרום לחוסר שקט ולבלבול. מסדרון חשוך, מעבר צר מדי או כניסה שלא ברור לאן היא מובילה, יכולים לשנות את התחושה שלנו במקום. לעומת זאת, כאשר התנועה בין החללים זורמת בטבעיות, האור נכנס בצורה נכונה, קווי המבט ברורים והחיבור בין הפנים לחוץ מרגיש טבעי, קל יותר להתמצא ובעיקר להרגיש בנוח.
אומנם אנחנו לא תמיד יודעים להסביר מדוע מקום מסוים מרגיע אותנו ומקום אחר גורם לנו לרצות לצאת ממנו, אבל לתכנון יש חלק משמעותי בכך.
זו בדיוק המומחיות הגדולה של האדריכל אופיר זאבי. הניסיון שצבר לאורך השנים בתכנון מבני ציבור, מוסדות חינוך, מרכזים טיפוליים ומבני קהילה העניק לו הבנה רחבה של הקשר שבין מרחב להתנהגות אנושית, כך שמבחינתו מבנה מסוים הוא לא רק אוסף של קירות, חדרים ופתחים, אלא סביבה שיכולה לגרום לנו להרגיש הכי טוב שאפשר.
זהו קו המחשבה שדרכו הוא ניגש לכל פרויקט, ציבורי או פרטי. לכן, עוד לפני שהוא שואל כיצד המבנה ייראה, הוא מבקש להבין מי ישתמש בו ובעיקר כיצד המקום אמור לגרום לו להרגיש. כך שלא במקרה המשפט שמוביל את תפיסת עולמו הוא שמבנה יוצר מציאות.
כשכל מבנה מספר סיפור אנושי אחר גם התכנון חייב להשתנות
משרדו של אופיר זאבי מתמחה בתכנון של מבני ציבור, מוסדות חינוך, מרכזי ספורט, מרכזים טיפוליים, מבני קהילה ודת, לצד פרויקטים בתחומי המסחר והמגורים.
על פניו בית ספר, מרכז טיפולי ובית פרטי הם שלושה עולמות שאין ביניהם כמעט שום קשר. הרי בבית ספר צריך לחשוב על מאות תלמידים ואנשי צוות שנעים במבנה לאורך היום, במרכז טיפולי יש חשיבות גדולה יותר לרוגע ולפרטיות, בעוד שבבית פרטי התכנון צריך להתאים להרגלים ולשגרת החיים של משפחה אחת. וכאן עולה השאלה, האם אפשר לגשת לכל הפרויקטים האלה עם אותה שפה תכנונית? מבחינת אופיר התשובה היא לא, לכן הוא אינו מגדיר את עצמו כאדריכל מודרני או קלאסי, והוא גם לא מנסה להטביע בכל פרויקט את אותו חותם.
"אני רואה את עצמי כמי שעוסק במערכת היחסים שבין האדם, המרחב והמבנה", הוא מסביר. "בעיניי, מבנה אינו רק נותן מחסה, הוא יוצר מציאות. הוא משפיע על התודעה, על ההתנהגות, על מערכות היחסים ועל התחושות של האנשים שחיים ופועלים בו ולפי זה צריך לבוא לידי ביטוי התכנון".
מה מתכננים קודם?
למי שאינו מגיע מעולם האדריכלות, לא תמיד קל להבין עד כמה הזרימה בין החללים משפיעה על חוויית המגורים. באופן טבעי, אנחנו מסתכלים קודם על גודל המטבח, על מיקום הסלון, ובמקרה הטוב גם על החיבור לחצר או למרפסת. אלה כמובן דברים חשובים, אבל אופיר מעדיף קודם "לתכנן" את האדם. "אני מנסה להבין איך בני הבית רוצים להרגיש, איך הם חיים, נפגשים, נחים ומארחים. רק לאחר מכן אני מתחיל לתכנן את המבנה. כי מבחינתי המבנה הוא הכלי שמאפשר את החיים".
כדי לעשות זאת, צריך להיכנס לעומק של שגרת החיים בבית וזה בדיוק מה שאופיר דואג לעשות. להבין האם בני המשפחה מרבים לשהות יחד או שכל אחד מהם זקוק גם לפינה שקטה משלו? עד כמה הם אוהבים לארח? אילו אזורים פעילים יותר בשעות הבוקר ואילו בערב? התשובות לשאלות האלה ישפיעו בהמשך על חלוקת החללים ועל הקשר שייווצר ביניהם.
אחרי שאופיר לומד להכיר את בני הבית ואת שגרת החיים שלהם, הוא עובר לשלב הבא בו צריך להעניק לכל הצרכים האלה צורה. אלא שלא פעם אנשים מגיעים אל תהליך התכנון כאשר כבר יש להם בראש תמונה ברורה של הבית שהם רוצים, או ליתר דיוק, אוסף של תמונות ששמרו ברשת.
בעוד שהשראה היא כמובן דבר מבורך, הבעיה מתחילה כאשר מנסים להעתיק בית שתוכנן עבור אנשים אחרים, עם הרגלים אחרים ובמקום אחר.
"זו אחת הטעויות הנפוצות שאני פוגש. אנשים מתכננים לפי תמונות שראו ברשת במקום לפי החיים שלהם. אבל צריך להבין שתמונה יפה ככל שתהיה, יכולה להראות כיצד חלל נראה ברגע מסוים, אבל היא לא מגלה אם נוח להתנהל בו, אם הוא מתאים למשפחה עם ילדים, או אם הוא ימשיך לשרת את דיירי הבית גם בעוד כמה שנים. המטרה שלי היא לתכנן בית שיהיה מעוצב ומרשים, אבל שגם יהיה נעים והגיוני לחיי היום-יום של האנשים בבית".
לא משאירים את בחירת החומרים לסוף
בחוכמה רבה, אופיר אינו מתכנן את הבית רק עבור יום המסירה, כשהכל עדיין חדש ומסודר בדיוק כפי שתוכנן. אלא הוא תמיד לוקח בחשבון את היום שאחרי, ומה שיקרה בבית כעבור כמה שנים. כשהילדים יגדלו, הרגלי העבודה ישתנו וחדר ששימש למשחקים יצטרך להפוך לחדר עבודה או לפינה שקטה עבור אחד מבני הבית.
לכן בפרויקטים השונים שלו, הוא מקפיד ליצור חללים שאינם כבולים לשימוש אחד בלבד ויכולים לקבל תפקידים חדשים בלי שיהיה צורך לשנות את הבית כולו. את הגמישות הזו הוא משלב בעזרת הכנסה של אור טבעי, חיבור אל החוץ, וחומרים שאינם תלויים בטרנד חולף. וכשזה נוגע לחומרים, אופיר אינו מתייחס אליהם כאל שכבה שמלבישים על המבנה לאחר שהתכנון כבר הסתיים. מאחר שהריצוף והחיפויים תופסים חלק גדול ממה שאנחנו רואים ומרגישים בתוך הבית ומשפיעים על האור, על האווירה ועל הדרך שבה החלל כולו מתחבר, הבחירה בהם צריכה להיות חלק מתהליך התכנון כבר בשלב מוקדם.
זו אחת הסיבות לכך שהוא אוהב לעבוד עם טופולסקי רצף. מעבר למגוון שמאפשר לו להתאים את החומרים לאופי השונה של כל פרויקט, חשוב לו לעבוד מול אנשי מקצוע שמבינים את הרעיון האדריכלי ויודעים לסייע בבחירת הפתרון המתאים. "אני מאמין שחומר הוא לא רק גימור, ובטופולסקי רצף אני מוצא איכות, מגוון ושותפים מקצועיים שמבינים שאדריכלות נבנית גם מהפרטים הקטנים", אופיר סיכם.