לאורך ההיסטוריה היו לא מעט צמדים שאי אפשר היה להפריד ביניהם. לא משום שהם חשבו אותו הדבר, אלא דווקא משום שכל אחד מהם הביא משהו אחר לגמרי. ג'ון לנון ופול מקרטני הם אולי אחת הדוגמאות הכי טובות לכך. לנון נטה לא פעם לכיוון חד, מחוספס ואישי יותר, בעוד שמקרטני הביא איתו מלודיות גדולות, קלילות ויכולת לכתוב שירים שנכנסים מיד לראש. שני הסגנונות האלה הולידו כמה מהשירים הגדולים והזכורים ביותר של הביטלס.
בתחום אחר לגמרי, ולא בליברפול אלא בחיפה, ישנו צמד נוסף שגם הוא יודע עד כמה חיבור בין שני סגנונות שונים יכול להוביל לתוצאה טובה יותר. אורטל זיו ושני סלמה הן אחיות, אבל גם שותפות לסטודיו משותף שעוסק בתכנון ועיצוב של בתים פרטיים, דירות קבלן, בתי יוקרה, חנויות וחללים מסחריים.
כל אחת מהן מביאה איתה רקע מקצועי שונה ונקודת מבט משלה. שני היא הנדסאית אדריכלות בוגרת הטכניון, ואורטל מעצבת פנים בוגרת שנקר. אורטל נוטה לשים דגש רב יותר על הפונקציונליות של החלל, בעוד ששני מביאה איתה יותר מהכיוון האסתטי והמודרני. וכמו בצמדים הטובים באמת, דווקא השוני ביניהן הוא זה שמאפשר להן למצוא יחד את נקודת האיזון.
"אנחנו תמיד אומרות שטובות השתיים מן האחת", הן מספרות. "כל אחת מאיתנו מביאה את הרקע המקצועי שלה, וביחד אנחנו מתכננות את האיזון בין אסתטיקה לפונקציונליות".
החיבור ביניהן מעניק ללקוחות גם יתרון נוסף. במקום לעבור בין גורם שמתכנן את המבנה לבין מי שאחראי על עיצוב הפנים, הלקוח מקבל את כל המעטפת תחת קורת גג אחת. התכנון האדריכלי ועיצוב הפנים מתקדמים יחד, מתוך אותה חשיבה ומתוך היכרות משותפת עם הפרויקט, הצרכים והאנשים שעתידים להשתמש בחלל.
אבל מבחינת אורטל ושני, העובדה שהן שתיים משפיעה לא רק על התוצאה המקצועית. היא גם מאפשרת להן להיות זמינות יותר ללקוח, לחשוב יחד על כל החלטה ולתת לכל פרויקט שתי נקודות מבט במקום אחת. מבחינתן, זו לא רק חלוקת עבודה, אלא דרך של ממש להגיע לתוצאה מאוזנת יותר.
בין המודרני לקלאסי
האיזון שאורטל ושני מחפשות לא נעצר רק בחיבור שבין אסתטיקה לפונקציונליות. הוא נוכח גם בשפה העיצובית שלהן. שני מביאה איתה לא פעם מבט מודרני ועכשווי יותר, בעוד שאורטל מקפידה לשמור גם על המקום של הקלאסיקה ועל פתרונות שיוכלו להחזיק מעמד לאורך זמן.
המשמעות היא שלא כל פרויקט צריך להיראות כאילו יצא מאותו קטלוג, ולא כל מגמה חדשה חייבת להיכנס פנימה רק משום שהיא אופנתית כרגע. מבחינתן, השאלה החשובה יותר היא מה נכון לחלל, למי שישתמש בו ולדרך שבה הוא אמור לעבוד גם ביום-יום.
כך נוצר גם המשפט שמלווה את הסטודיו שלהן: "בין אסתטיקה לפונקציונליות אנחנו מתכננות את האיזון".
זה אולי נשמע פשוט, אבל בפועל מדובר באחד האתגרים הגדולים בכל תהליך תכנון ועיצוב. מצד אחד רוצים שהחלל יהיה יפה, מרשים ומדויק. מצד שני, צריך שיהיה נוח לחיות בו, לעבוד בו או לארח בו. מבחינת אורטל ושני, אין צורך לבחור בין השניים, אלא למצוא את המקום שבו הם עובדים יחד.
לא רק לבחור חומרים ולצאת לדרך
אותה תפיסה מלווה אותן גם בעבודה עם הספקים והשותפים המקצועיים שלוקחים חלק בכל פרויקט. מבחינתן, תהליך טוב לא נגמר ברגע שבו נבחרו החומרים או בוצעה ההזמנה. הוא ממשיך גם לאחר מכן, לאורך הדרך, בשאלות שעולות, בהתלבטויות ובפרטים הקטנים שמופיעים תוך כדי העבודה.
זו גם הסיבה שהקשר שלהן עם טופולסקי רצף הוא הרבה מעבר לבחירת ריצוף, חיפויים או חומרים לפרויקט.
"קודם כל, טופולסקי רצף זה בית מבחינתנו", הן מספרות. "יש שם מבחר גדול מאוד של חומרים, אבל מעבר לזה יש הבנה אמיתית של המעצבים ושל הצרכים שלנו. גם אחרי שהפרויקט מתחיל, אנחנו מרגישות שמלווים אותנו ונותנים שירות לאורך כל הדרך".
עבור אורטל ושני, הביטחון הזה חשוב במיוחד. כל פרויקט כולל לא מעט החלטות, ולעיתים גם שינויים והתאמות תוך כדי תנועה. לכן הן מחפשות סביבן אנשי מקצוע שאפשר לסמוך עליהם, כאלה שלא נעלמים לאחר המכירה אלא נשארים חלק מהתהליך גם בהמשך.
"מהשלב של הקונספט ועד סיום הפרויקט אנחנו ביחד", הן אומרות. "יש שם אמינות, חדשנות וביטחון מקצועי, אבל מבחינתנו הדבר החשוב ביותר הוא ההון האנושי. הרפרנטים שאנחנו עובדות איתם, אנשי המכירות, הנהלת החשבונות, קשרי האדריכלים, כולם ראויים להערכה".
ואולי גם כאן חוזר אותו רעיון שמלווה את הסטודיו שלהן מההתחלה. תוצאה טובה לא נוצרת מאדם אחד, מנקודת מבט אחת או מהחלטה אחת. לפעמים היא מגיעה דווקא מתוך החיבור בין כמה אנשים, שכל אחד מהם מביא איתו משהו קצת אחר.